משהגענו לגירונה, לתחנה המרכזית, לקח לנו דקות ספורות להגיעה למשרד התיירות ברחוב רמבלה ליברטאד מס' 1, שם המליצו לנו להתחיל את סיורנו ב'קאל' – הרובע היהודי (בקטלנית). התקדמנו ברגל לליבה העתיק של העיר ומיד עם כניסתנו ברחובותיו הצרים והמעוקלים הלכנו לגמרי לאיבוד. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה עושר בחללים כה קטנים. העירוב בין תרבויות וסגנונות מוכיחים כמה היסטוריה יש בכל פינותיה של העיר.

לאחר שהבנו את מיקומנו, סיוון הובילה אותנו לבית המרחץ הערבי ברחוב פראן, ליד קטדרלת העיר (המדהימה!). בית המרחץ נבנה במאה ה-12 בהשראת שרידי המרחצאות הרומאים אשר היו נפוצים ברחבי קטלוניה (כבר בימי הביניים הייתה מודעות תרבותית-היסטורית בספרד. נראה לי שבארץ יש לנו עוד כברת דרך לעבור…). מלבד יופיו של המבנה עצמו, מדהים כמה טוב הוא משומר, כאילו הזמן שם לא זז. לא היה צורך להזמין כרטיסים מראש (2 אירו לכרטיס) והאתר פתוח כל ימות השנה בין 10-14 ובקיץ עד 19:00.

מפה המשכנו לפי המפה למוזיאון ההיסטוריה היהודית של גירונה. מסתבר שהמוזיאון בנוי על שרידי המרכז היהודי של העיר מתקופת ימי הביניים, בו היה בית הכנסת, מקווה ואף משחטה. למרות שאני לא חובב מוזיאונים אני חייב להודות שהביקור העשיר את התובנה שלי של על גירונה והרובע היהודי בפרט (ידעת שהרמב"ן והקבלה נולדו שם?) המזיאון היה נמצא בלב האיזור היפה ביותר של ה'קאל' (רחוב פורסה 8), פתוח כל יום מלבד ימי שני ובמחיר 4 אירו לאדם (6 אירו לביקור מודרך).

סיבה נוספת ואולי החשובה ביותר לביקור במוזיאון הינה ללא ספק ביקור במקווה מהמאה ה-15 אשר התגלתה במקרה לפני מספר שנים ואשר מצב השימור שלו משתווה למקוואות בסלו, סיציליה ומונטפלייר.

השעה הייתה שתיים והקרקור הקל בבטן החל להתגבר. יצאנו מהמוזיאון בחיפוש אחר אוכל אך החלטנו לעבור דרך רחובות הרננדס ופורסה, אשר היו פעם הרחובות הראשיים של הרובע, במסלול הקרואי 'מסלול המזוזות' ובכך לבדוק האם באמת התגוררו פה המקובלים החשובים אשר סופר לנו עליהם… והינה! דלת אחר דלת, על כל משקוף ראינו את החריצים בהם הוכנסו קלפי המזוזה ונקבעו המזוזות. חייב להודות שזה סיור הנוגע עמוק בלב.

בשלב הזה הרעב הגיעה לשיאו. במקרה הסתבר לו שעמדנו בעיר המחזיקה בשיא עולמי עם המספר הגבוה ביותר למטר מרובע של מסעדות המככבות במדריך מישלן היוקרתי. מה עשינו? התבוננו במחירים. בגירונה יש מבחר עצום של מסעדות מכל הסוגים וטווחי המחירים ובהיותינו ברובע היהודי בחרנו במסעדה המתמחה באוכל ספרדי יהודי וכשר – מסעדת דראפס. המסעדה הגישה מנות גדולות לשיתוף בין מספר סועדים בסגנון מזרחי אך בהשראה גסטרונומית המגיעה מכל פינות אגן התיכון. יצאנו שבעים ומרוצים מארוחה שכללה מנה ראשונה, שנייה, יין, קינוח וקפה במחיר של כ-30 אירו כל אחד. כדי לך מאוד לטעום מהתפריט בשם 'SEFARADI'! המסעדה  מצאת ברחוב קורט ריאל 2, קרוב מאוד למוזיאון.

בזמן שסעדנו התחיל הגשם, תופאה נפוצה באוקטובר. אך כמו שהגשם מגיעה, כך הוא גם בורח, אז אל תבהלי. רצינו להתאוורר ולהתרשם מהנופים המקיפים את העיר (העיר מוקפת בשני נחלים יפייפים, על כן קראו לה הרומאים 'גירונה' – המוקפת). זה היה הרגע המתאים לטיול על חומות העיר. החומות המקיפות את גירונה נבנו במאה ה-15על שרידים רומאים לפני מעל 2000 שנה. במהלך המאה האחרונה, החומה שופצה והעירייה בנתה מעליה טיילת מוגבהת 'PASSEIG DE LA MURALLA' (אין, אל תנסי אפילו לבטא את זה) המאפשרת לחוות את העיר והנוף מלמעלה. החלטנו להקיף את כל העיר (כשעה וחצי בקצב איטי והמון תמונות קבוצתיות). צפינו בשקיעה במקום היפה ביותר בטיילת, בקטע הצפוני ביותר בה עומד לו באלגנטיות מונז'ואיק ('הר היהודים'). בתקופת ימי הביניים בתי הקברות היהודים היו ממוקמים כקילומטר אל תוך ההרים המקיפים את ערי קטלוניה. ישנם עשרות הגדות בנות מאות שנים על הרי היהודים, המספרים על שדונים, קללות ואוצרות חבויים… רואה? ככה חשבו עלינו גם אז.

לבסוף, שעה וחצי לפני החזרה לברצלונה, מצאנו את עצמנו, איך לא, ברחובות השופינג. מלבד ביקור בכמה חנויות מקומיות ויפייפיות אין מה להשוות למה שהולך ברצלונה, במיוחד בנושא המחירים.

השעה כבר 20:00 ואנחנו על הרכבת לכיוון ברצלונה. כתוב בלוח שהיעד הסופי שלה מדריד אטוצ'ה; מפתה מאוד להשאר ברכבת, אולי בטיול הבאה נרד שם.

מוטי