דן ונוע רם, מעוסים משמש וחול, עוזבים את המלון בקוסטה בראווה עם כוונה לסקור פנימה אל תוך מחוז גירונה בו מצפה להם, לפי מדריך התיירות שלהם, "עבר יהודי שהם מעולם לא דמיינו". תוך שילוב של תקווה וחוסר ודאות הם יוצאים אל מציאת ספרד, ארץ אבותיהם.

למרות שזו הפעם הראשונה שהם שומעים את השם בסלו, משהו בשם נשמע איכשו מוכר.
הזוג מגיע ליעד שלהם נחישות לפצות על מה שיכול להסתבר כזמן אבוד, אך בסלו מתגלה לעניהם מלא יופיה מוקפת בשני נהרות, הפלוביה והקפיאדס (Capellades ,Fluvia), כמיקום יפה אך גם אסטרטגי אשר משך שפע מסחרי בין המאות ה-13 ו-14 וארח קהילה יהודית עשירה ודינמית. יש ראיות תיעודיות שמצהירות על נוכחות הקהילה, אשר השאירה את חותמה עמוק בתוך העיר ותרבותה מאז תחילת המאה ה-13. אולם התיישבותם בעיר החלה מאות שנים מוקדם מכן, לפחות מאז המאה ה-11 כפי שמעידות מצבות הנמצאות בבייסולה מאס (Mas Bellsolá), עירה סמוכה המתועדת מאז 1,090.

המציאות של הקהילה היהודית של בסלו היתה שונה במקצת מזו של בערים הסמוכות, שכן העיירה לא חוותה על בשרה את אסון ההתקפות האנטישמיות שהתפשטו ברחבי ספרד ב-1391. לכן, רק ב-1415, כאשר האפיפיור הורו על ההפרדה בין נוצרים ויהודים, שתי הקהילות החלו להפנות גב אחת לשניה. ב-8 לאוקטובר של אותה השנה, רקטור כנסיית סנט מארטי דה קפלאדס (Sant Marti de Capellades) קרא בפני יהודי בסלו את חוקי הדו קיום החדשים של העיר, ובכלל זה היה האיסור לגור מעבר לגבולות ה'קאל' (הרובע היהודי) תוך הקמתה שער כניסה ויציאה מן הרובע אחד ויחיד הממוקם בסמוך לבית הכנסת ובכיוון נהר הפלוביה, הידוע בשם פורטל ג'הוס (Portal Jueus) – שער היהודים.

דן ונע חוצים את קשתו המונומנטלית של שער הרובע המבוצר וחודרים אליו דרך רחובותיו כמי שנכנס אל תוך מכונת זמן. אט-אט, שלא לפספס שום פרט, הם מתקדמים לעבר כיכר ליברטאד בה, על פי התיעוד, יושבו סכסוכים בין יהודים לנוצרים. אחר שהייה קצרה תחת תורה של הקשת, הם פונים שמאלה דרך סמטת פורטלאת (Portalet) מרוצפת האבן המחזירה אותם בחזרה לעבר הנהר. שם, מתחת לקשת בראשית הרחוב, הם עושים את תמונתם הראשונה בטיולם אל העבר.

רחוב פורטלאת הינו רחוב המקיף את הנהר ונכנס שוב בפנימה אל תוך העיירה. הזוג מתרגש מהנוף, שוכח את ההמון ושוקעים אל תוך ימי ביניים. לרגע הם נזכרים  ביפו או בירושלים הישנה, זה נראה כאילו הם נמצאים בבית. לאחר טיפוס גבעה קטנה הם נתקלים בניין עתיק בעל שלוש קומות, זוהי החצר המלכותית. הם בוחנים את המבנה מלמעלה עד למטה ולתדהמת עיניהם, מגלים מזוזה בצד ימינה של השער הראשי.

משפחת אסטרוק, אחת המשפחות המכובדות בקהילה אשר הגיעו לשיא הצלחתם במהלך המאה ה-14, נחשבו למשפחת מלווים ורפואים אשר צברה מוניטין ברחבי המחוז ובנתה קשרים עם משפחות ידועות כמשפחות קורנליה וקבליאר שאף הם לוו סכומים גדולים של כסף.

זוג רם עדיין לא יודע זאת, אבל הבניין היה שייך למשפחת אסטרוק, אשר נאלצה למכור אותו לברנט קבליאר,  היועץ המשפטי לממשלת המחוז.

כיום ניתן לבקר בשלושת קומות הבניין. בקומה התחתונה הוקמה תערוכה קטנה בה מוצגת מצבה משנת 1446 של צעירה יהודיה בשם רחל, בתו של רב בשם יוסף. הזוג משוטט בבניין תוך מחושת געגועים למשהו בלתי מוסבר. במאמץ ראוי לשבח, הם מתפסים לקומה העליונה לאולם גותי גדול בו מוקרן סרט הסבר על ההיסטוריה של בסלו ומורשתה היהודית. מופנטים אל מול המסך וצלילי לחניו של רמון וידאל היהודי, דן ונע מאמצים בשמחה את מורשתם החדשה בבסלו, כאילו לעולם לא יעזבו עוד את המקום.