במהלך החורף, זריחותיה של גירונה מכוסות הילת מסתורין. למבקריה המגיעים לעיר חסרי התמצאות גיאוגרפית, מוצגת גירונה כחידה מיושבת ביופי; ורובם בוחרים לשוטט בפינות הקסומות של העיר העתיקה, תוך כדי שמבוך הרחובות לוקח אותם עמוק אל תוך לבו של הרובע היהודי, הידוע כ-'קאל' (Call) בכפריה של קטלוניה.

הליכה ברחובותיו של הקאל, מזמינה לגלות, בין היתר, את המקום שבו נשאו תפילות יהודי גירונה לעבר ירושלים; מקום אשר כיום מארח את מרכז היהדות 'בונאסטרוק סה פורטה' (Bonastruc ça Porta), על שמו של הרמב"ם, ותחת חסותם של מוזיאון היהדות ומכון לימודי הרמב"ן בגירונה.

מיד עם הכניסה למתחם המוזיאון, ניתן בקלות לדמיין את פעולותיה של הקהילה המשגשגת אשר אכלסה את כתליו טרם הגירוש ב-1492; שנה עגומה בה נמכר בית הכנסת לקנונים של מועצת הקתדרלה ונידון להזנחה.

אף על פי כן, שנים של השמטה לא הצליחו למחוק את המיסטיקה שעדיין ניתן לחוות במהלך הסיור במוזיאון. אווירת ימי ביניים אמיתית מתקיימת לצד לוחות המידע, ספסלי המנוחה והתאורה העמומה. זהו מוזיאון עם חיוניות חשאית בו הד של תפילות ליטורגיות מימי הביניים נטמע ברוח הנושבת בחצר המרכזית; מרחב שפעם היה ליבו של הרובע היהודי ובו בית כנסת, בית-ספר תלמודי, מקווה ובית מטבחיים.

שנים לאחר גירושה של הקהילה, הריקנות שנותרה בחלל החצר מולאה בבינוי ונשכחה. עם חלוף הזמן, ריהוט ופרטי בניין מקוריים של המבנה נאספו והובאו לידיהם של בעל בית קפה קטן ברובע היהודי, בו ניגנו מוסיקה יהודית וכתבו ספרים העוסקים ביהדות. רק ב-1987, כאשר מתחם המוזיאון נרכש על ידי עיריית גירונה, התגלה סיפורו של האתר, וכתוצאה מכך ניתן כיום להבין דרך עשרת חדריו המרתקים של המוזיאון, על הקהילות היהודיות שאכלסה אותם במשך יותר מ-700 שנים.

חייה היומיומיים של הקהילה העשירה מיוצגים בחפצים קטנים וגדולים בני מאות שנים המזמינות אתנו להתבוננות רוחנית ואף תפילה: עגילים ואבזמים מהמאה ה-13, בולים להכנת מצות, חורבות בית הכנסת, כתובה מהמאה ה-15 המהווה את שיא הסיור, וכמובן מצבות רבות שחולצו מבית הקברות היהודי בגירונה – מונטז'ואיק (Montjuic), 'הר היהודים'.

המוזיאון מאפשר הבנה עמוקה ומרגשת של הרובע היהודי, קורות ימי חייו ושגרת היום-יום של יהודי  ג'ירונה בימי הביניים; ביקור בבתיהם ובמבני קהילתם; גילוי על עיסוקם, המריבות שלהם, הפסטיבלים, המסורות… מה הם אכלו, מה הם לבושו, דוגמיות הטלאים שאולצו לענוד בימי שהותם האחרונים בעיר; דו הקיומם עם תרבויות אחרות, האינקוויזיציה, הגולה, הפרידה מספרד…

בסופו של הסיור, עוזבים את המוזיאון בהבנה כי עושר תרבותי שכזה לא היה יכול להימחק, שכן הוא מושרש ונשזר, עד היום, בתרבותה ובכל פינותיה של גירונה. מורשת יהודית חייה באבניה, בחפציה, במקווה שהתגלה לאחרונה, ובעיקר באווירה המיסטית והבלתי נראת הממלא את נפשותינו. הם חיו, אהבו וחלמו בעיר הזאת. הם היו אנחנו, ותוך כדי שאנו נזכר בעולמם בהלכתינו בעיר, כך הם יחזרו לחיים ולעולם לא יגרשו שוב;  הפעם באמצעות הצעדים שלנו על המסלולים שלהם.