גירונה. כיכר סנט יוסף, סמוך למרכז ההיסטורי של העיר. חדר לבן ללא רבב. ניצוץ של אור בוקר חודר דרך החלונות ,מסתנן דרך הווילונות וממלא את החדר. דולורס ולסקו לבושה חלוק לבן, כפפות לטקס וכיסוי על שיערה. על הכיור שלפניה מונחים אזמלים ומלקחיים. על כיור אחר מיכלי מי חמצן ומזרקים בגדלים שונים.

בדיוק של מנתח בקי, היא מתקרבת לעבר שולחן הניתוחים, מסירה את השמיכה מעל הנושא של אותו הבוקר ובוחנת אותו. בעזרת מספריים מיוחדות, היא חותכת את העצבים המצמידים את עורו ומפרידה אותם מהגוף. אז היא מרטיבה את שכבת העור העליונה ומכסה אותה עם מספר גיליונות נייר סופג. לבסוף, ובעזרת אזמל חד, היא מפרידה את השכבה הראשונה של העור ועוצרת את נשימתה. זה הרגע לגלות את המסתתר מתחת לקרום.

דולורס ולסקו אינה מנתחת, אלא משקמת מקצועית; המטופל אינו בן אדם אלא ספר נוטריוני עתיק אשר מהווה חלק מהארכיון ההיסטורי המחוזי של גירונה. ערימות של קרטונים נושנים מכילים בתוכם עשרות עטיפות ספרים ומסמכים בעברית אשר נכתבו בתקופות שבין 1330 ל-1492, מלוכדים יחדיו על ידי דבק עשוי מעצמות בעלי חיים.

עם הפרדת שכבת העור הראשונה מהכיסוי, ולסקו מגלה נתך ראשון של נייר מכוסה בלכלוך ועקבות דבק ישן. פתאום מתגלים כתבים ברורים בעברית: ‘אבנים’, ‘קיר’, ‘קורות קטנות‘… כמה מהמילים, למרות שנכתבו בתסריט עברית, מקורן בקטלאנית: ‘גיש’ (guix), ‘וידאל’ (Vidal), ‘דבילקיירי אנוידאל’ (Vidal de Vellcaire),’ דפטיטה שתרוק' (Estruc de Petita) נראה כי אלו רישומיו של קבלן במהלך עבודתו: המרחק הרצוי בין שני קירות, הגג אשר יבנה עבור מר בנט, טנק מים שיש לספק בדחיפות ומחיר החומרים הדרושים לביצוע העבודה…

ניתן היה לחשוב שכתבים קטלאנים עבריים מימי הביניים יעסקו באמיתות גדולות על קבלה ולימודי תלמוד, או אולי על מעשי הגדולה של חכמי אותה התקופה. עם זאת, מתברר שכל משיהודי המאה הארבעה עשר השאירו אחריהם הינה אלא מורשת של ספרי חשבונות, כמה תרגילי כתיבה ורשימות קנייה במכולת.

ולסקו ממשיכה בהליך השיחזור, כשהיא טובלת באופן מבוקר וקפדני גוש של מסמכים בדלי מי חמצן. אז, בזהירות רבה ובעזרת מברשת ואזמל היא מפרידה את הגוש לשכבות של נייר, אותם היא מייבשת ומכסה בתאית מיוחדת אשר תעניק להן את המיצוק ההכרחי טרם ישלחו לארכיונים ללימוד וקיטלוג התוכן שעל פניהם.

בין המסמכים והספרים ששוחזרו עד היום ניתן למצוא, למשל, שבעה קטעי נייר מוארכים המהווים חלק מרשימת מלאי של סוחר בדים ורקמות. המוצרים רשומים תחת שמו של הקונה ומחיר הפריט. מזרנים ’(טלאף’), שמיכות (‘לסדה’) וכיסויי מיטה (‘נובה’) הם חלק ממגוון המוצרים הנמכרים על ידי הסוחר. יש גם רשימה של חפצים שנראית כירושה המונה שלושה ספרים, כמה מיני בשמים, חמישה עשר סדינים ושתי שמיכות; האחת כחולה (‘בלבה’), והשניה ירוקה (‘גרוגה').

הארכיון ההיסטורי המחוזי של גירונה שומר מספר רב של מסמכים בני מעל 500 שנה אשר מקורן בקהילה היהודית של העיר, אשר נמצאו חבויים בתוך כריכתם של ספרים נוטריונים עתיקים. נכון להיום נסקרו כ-2000 ספרים (מתוך עשרות אלפים!) בהם הוסתרו יותר מ-180 קטעי כתבים עבריים, אותם ניתן לבחון בביקור אישי בארכיון המחוזי של גירונה, או באופן דיגיטלי דרך האינטרנט באתר http://manuscritshebreus.cultura.gencat.cat/index.php?ln=es

יתכן וממצאים אלו לא יניבו תשובות לשאלות מהותיות אודות ההיסטוריה היהודית.למרות זאת, מרגש לגלות על דורות כה עתיקים ממקור ראשון, ולדמיין איך באמת חיו יהודי ספרד לפני גירושם.

הערות היסטוריות
הארכיון המחוזי של גירונה שומר מספר רב של מסמכים בעברית אשר מקורם בקהילה היהודית אשר חייה בגירונה עד 1492; ברוב המקרים מדובר בשברי כתבים עבריים אשר במהלך ימי הביניים הודבקו לכריכם של ספרים נוטריונים לשם הגנת הספרים ממזיקים. גירושם של חברי הקהילות היהודיות גרמה לכך שמורשת זו תשאר חבויוה מאות שנים, עד לגילויים בשנים האחרונות.