מי לא נכח אי פעם בחתונה יהודית? הטכס, כשהוא במלוא תפארתו, הינו אחד הפולחנים החגיגיים והליריים ביותר ביהדות. ובאשר החתונה נעשית בסביבה יוצאת דופן, כמו על גדות נהר הפלוביה (Fluvia) בבסלו, לרקע נוף רומנטי של גשר מבוצר בעל 8שמונה קשתות, אז ההתרגשות מתעצמת עור יותר ומציפה את הנכחים עד לכדי הרגשת התעלות.

באמצע שנת 1340, משפחתם של אסחאק בונסטרוק (Ishaq Bonastruc) ואברהם דס קאסטלר (Abraham des Castlar), אזרחי בסלו, התכנסו לשם איחודם של שניים מבני משפחתם לנישואין בחצר בית כנסת העיר (שנקראה בעבר 'כיכר היהודים' – Plaça dels Jueus); זהו מרחב אשר כיום מעט ממנו נשאר גלוי לעין, אך אשר זכרונו הקדוש נשאר מורגש באוויר כנתמך מקדושה של מעלה.

כיום, כ-700 שנים לאחר נישואיהם של בני משפחות בונסטרוק ודס קאסטלר, עומד לו זוג אחר באותו מרחב ממש. מרחב כמעט ריק תחת חופה של ענפי עצי זית וצפצפה ולרקע שרידי החומה שפעם ציינה את כניסת בית הכנסת. מאחוריהם, בכיוון דרום מערב, נראים הנהר והגשר כסמל לאיחוד שתי אדמות בנישואין.

מעניין האם זה מקרי שבית הכנסת, אשר הועמד על מקווה יפייפיה שעד היום נשמר בשלמותו ואשר חצרו השקיפה לעבר הנהר וגבל עם בית תלמוד למזרחו… מעניין אם הוא נבנה בכוונה תחילה במיקומו, כנקודת תצפית פתוחה בקצה של העיר. יש האומרים כי בית הכנסת הוקם במקום צדדי זה כך שאף אחד לא ישתמש בחצרו כדרך מעבר או כדרך קיצור, שכן לפי המסורת וכאות כבוד אין להיכנס למחתם קדוש דרך דלת אחת ולצאת דרך דלת שנייה, במיוחד אם עושים זאת לשם קיצור דרך.

לא עולה בידינו לדעת האם השערת נימוק זה נכונה היא, אולם ידוע כי מיקום בית הכנסת אושר על ידי המלך הקטלאני ג׳אומה I (Jaume I), כשהוא העניק את הזכות לבנותה על גדות הנהר ב- 4 באוקטובר 1264.

לעומת חורבת מבנה בית הכנסת, הדרך שהובילה מחצר בית הכנסת ל'שער היהודים' (Portal dels Jueus) נשמרה ועודנה ניצבת על יופיה; פתח בחומה מימי הביניים אשר הוביל מה'קאל' (הרובע היהודי) אל 'קאמי דה רונדה' (Cami de ronda) – טיילת היקפית של העיר המקבילה לנהר; טיילת אשר עליה כיום מתהלכים הזוג הטרי שלנו, לבוש פשתן לבן וטהור לרקע המוזיקה, אמולת האורחים, הסעודה והריקודים. המרחב השליו עומד לו תחת עצי אלון ואשור, כששורשיהם ספוגים במי הנהר למרגלות בית חולים רומנסקי עתיק מולו עמד פעם ארמונם של משפחת אסטרוק המכובדת, שכבר מזמן איננה.

בתי כנסת רבים שומרים מול ארון הקודש אור יחיד הדלוק תמיד (הנקרא 'אור תמיד'). כיום, בבית הכנסת של בסלו בקושי נשאר זכר מהקיר נגדו עמד ארון הקודש. נדירות הן גם מספר הפעמים בהן נישאת שם תפילה ספרדית לעבר ירושלים; אך לעיתים, מקום קסום זה בו האור הזהוב מבצבץ על שרידי אבן הגיר של בית הכנסת לשעבר הינו כאור תמידי המנחם כל פחד והמנחה לרבים את הדרך; זהו אורו של בית כנסת שלא נשכח ושבהחלט חייבים לבקר.