לא שמעתי על הרבה ערים המקדישות כיכרות לזכרם של בלשנים שמיים. אין ספק, שכאשר נתקלים במקרה שכזה, הרי שמדובר במקרה מיוחד, כמיוחדת היא עיירת בסלו.

בכיכר הידוע כ-'כיכר היהודים' (Plaça del Jueus), בה יושבת המקווה ובית הכנסת, תמצאו לוחית הנותנת מחווה להסטוריון מנאל גראו מונסראט (Manel Grau Monserrat), הוכרה אשר הכן ראויה לו. בשנת 1975 הציג מנאל גראו עבודת דוקטורט באוניברסיטת ברצלונה תחת הכותרת 'הרובע היהודי של בסלו במאות 13-15 ׳. עבודה אשר, כמה שנים מאוחר יותר, היוותה מפתח לגילוי המורשת היהודית העשירה של העיר. מסירותו היתה מפתיע שכן לא אחז בקשר ממשי ליהדות מלבד העניין והסקרנות האקדמית שרחש לה. מה עוד, בהתבוננות בכיכר ובמחוות העירונין שהיא מייצגת משמחת מאוד שכן היא מוכיחה כיצד המורשת היהודית של ערי קטלוניה נתפסת כנכס לאומי וכחלק מהיסטוריה משותפת.

כנראה שאני מאוד שקוע במחשבות אלו, המבטים מתחילם להתנקז אלי מהעברים כשאני בוהה בלוחית לזמן ממושך מדי. תוהים מדוע אני עושה זאת במקום לבחון את הנוף המרהיב בכיכובו של הגשר הרומנסקי המפורסם של בסלו. כך שאני מחליט לשנות מסלול ולעזב את ההמולה התייריותית במטרה לגלות מה נפל בגורלו של בית הקברות היהודי של העיר. האיזור עדיין לא נחקר ארכיאולוגית, כך ששום דבר לא נותר גלוי לעין. שערו בדמיונכם מה נגלה ובמה נחזה כשיתחילו החופרים במלאכתם.

בשנת 1492 מלכי ספרד נתנו רשות להשתמש במצבות בבית הקברות היהודיים כחומר בנייה בכל ערי ספרד, שמקורה לא היה ברצון טוב כלל. על פי התיעוד, ביתי הקברות היהודיים היו בדרך כלל נמצאים פחות מקילומטר מחוץ לחומות הערים. אם נתבונן במפת העיר העתיקה, המשורטטת ביד, במקום בו מנאל גראו מעריך את מיקום בית הקברות מופיעים כמה רמזים אשר יכולים לעזור לנו להגיע למיקום זה. כנקודת ציון ניתן להתייחס לאיזור שבין כבשן הסיד הישן, כנסיית סנט מארטי קפיאדס (Sant Marti Capellades) וכנסיית סן ויסנט (Sant Vicenç). אם תתהלכו ביניהם תמצאו עצמכם לפתע בלב בית הקברות.

אני חוצה את הגשר בכיוון ההפוך ומתקרב למסבאה בכדי לשאול כפרי באשר לאתרים אלו. ניסיתי לברר את מיקום כבשן הסיד הישן. התגובה היתה בלתי צפויה – "בחור, אתה לא תמצא עבודה בימים אלה בתנורים!"…אמא, כאילו הזמן עמד מלכת! למזלי מלצר מגיעה להצלתי ונותן לי הדרכה ברורה.

מצאתי עצמי מתהלך על הדרך המקורית שקשרה בין בסלו לגירונה במשך מאות שנים. דרך עפר יפיפייה לאורך נהר הפלוביה. חום הקיץ עז וישנם כאלה המצננים את עצמם בטבילה בנהר. אחרים, ערוכים לאוויר המהביל מבעוד מועד, עורכים פיקניק על גדותיו.

מכנסיית סנט מארטי קפיאדס, מיקומו של בית הקברות הנוצרי לשעבר של בסלו, אני זוכה במבט מדהים אל הנוף – לצד הכנסייה הנתושה יער עצום טמון לפני. רוגע מוחלט. כמובן, אין כל זכר לבית הקברות. עצים וקנים נראים כמצויירים בין הנהר והעיר העתיקה ואני מתאר לעצמי איך הראתה לה חווית מסע ההלוויה אי שם בשנים נקדמו: יוצאת מן הרובע היהודי דרך השער שבחומות, כל הקהילה היתה מלווה את הנפטר בדרכו האחרונה, פחות מקילומטר מסע שבו נתתנו את פרידתם הסופית. היתה זו דרך מעניינת לברוח מהכל, להביט בעיר מבחוץ ולתת לדמיון לעוף.